החלפת שתלים
החלפת שתלים בחזה הוא ניתוח המתבצע עקב סיבות רפואיות שונות כדוגמת קרע של שתל קיים, דימום בשד או הפרשת נוזלים (סרומה), שינוי בצורת השד או כאב.
החלפת שתלים הוא ניתוח רצוי עבור נשים העוברות הגדלת חזה הסובלות מקרע בסיליקון, וישנם מצבים בהם המטופלת מעוניינת להחליף את השתלים עקב התיישנותם וללא כל סיבה רפואית נראית לעין.
ניתוח החלפת שתלים מתבצע תחת הרדמה כללית ואורך כשעה. במהלך הניתוח מחליפים את השתלים הקיימים בשתלים חדשים הממוקמים מעל או מתחת לשריר.
שיטת הניתוח יכולה להשתנות ממטופלת אחת לשנייה בהתאם לצורת השדיים, הסיבה להחלפת השתלים, סוג העור, איכותו, עובי וגמישות הרקמות הרכות.
** להבהרות המיועדות לנשים אשר עברו הגדלת חזה בעבר עם שתלי סיליקון מסוג PIP ראה עמוד שתלי PIP.
האם קרע בשתל הסיליקון יכול להיות מסוכן?
המניעים לניתוח החלפת שתלים
- הוצאת שתלים ללא הכנסת שתלים חדשים– במקרה שבו נצפה תהליך זיהומי בתוך הכיס, בזמן הוצאת השתל, אין מקום להכנסת שתלים חדשים במהלך אותו ניתוח. גוף זר בשילוב עם תהליך זיהומי יביאו להחרפת התהליך ולא לפתרונו. במקרים אלו, יש להוציא את השתל הקיים, להמתין תקופה של כחצי שנה, לאפשר לתהליך הזיהומי לחלוף ורק אז לתכנן הכנסה של שתל חדש. כל מטופלת העוברת החלפת שתלים, חייבת לקחת בחשבון כי ייתכן מצב בו השתלים הישנים יוצאו, ולא יוחדרו חדשים במקומם.
- הוצאת שתלים והכנסת שתלים חדשים– המקרה הקלאסי, בו מראה השד טרם הניתוח הוא אסתטי ומהטופלת מעוניינת בשתלים בגודל הדומה לאלו הקיימים בשד. במקרים אלה, מתבצעת הפעולה הפשוטה ביותר והשתלים החדשים יוכנסו לכיס הקיים. כאשר מעוניינת המטופלת בשתל בנפח הגדול מזה הקיים בשד, יש צורך בביצוע חתכים בקופסית שנוצרה סביב השתל, ע"מ להרחיב את הכיס הקיים.
- הוצאת שתלים, הכנסת שתלים חדשים וביצוע הרמת חזה– מתבצע כאשר השדיים צנוחים עוד טרם הניתוח. במקרה זה יש להכניס שתלים חדשים וגם להרים את השדיים, ע"מ לייצר מראה אסתטי. במקרה זה, תוצרנה צלקות נוספות ע"פ השדיים. יש להדגיש כי הכנסת שתלים גדולים יותר מתוך כוונה להרים את השד הצנוח לא תצלח בטווח הרחוק. פעולה זו נותנת אשליה כי השד הורם בשל המילוי הנוצר באזור שמעל הפטמה. אולם, המרחק בין הפטמה לעצם החזה אינו באמת משתנה לאחר הניתוח ובטווח הארוך, השתל הכבד אף יגביר את תהליך הצניחה.
- מקרה נוסף בו יש לבצע הרמה של השדיים הוא כאשר אין נפילה טרם הניתוח, אולם המטופלת מעוניינת בהכנסה של שתלים קטנים יותר מאלו הקיימים בשד. במקרה זה, תיווצר נפילה של השד לאחר הניתוח ויש למנעה באמצעות ביצוע הרמת שדיים.
- כאשר הסיבה להחלפת השתל היא קרע או דלף, אשתדל לנקות את כל שאריות הסיליקון מהכיס. לעולם לא ניתן להוציא את כל הסיליקון מהרקמה ובבדיקות הדמיה עתידיות אפשר יהיה לזהות שאריות מהסיליקון הישן. החתך הניתוחי בניתוח החלפת שתלים זהה למיקום החתך בניתוח הראשון, על מנת להימנע מצלקת נוספת באזור השד.
מהי התכווצות הקופסית?
הקופסית הינה מעטפת העשויה רקמת חיבור, הנוצרת סביב כל שתל. במהלך ניתוח החלפת שתלים, יש לפעמים צורך, לבצע מניפולציה מסוימת באותה מעטפת. כאשר מוכנס שתל בנפח גדול יותר מזה הקודם, יש צורך לחתוך את אותה קופסית ע"מ להרחיב את הכיס.
לעתים, הסיבה להחלפת השתלים היא התכווצות קופסית, הגורמת להתקשות של השד, עיוות שלו, ותחושת אי-נוחות. במקרים אלה יש צורך לחתוך את אותה קופסית במס' מקומות ע"מ להפחית לחץ ולעצב את השד מחדש. כאשר הקופסית קשה ומעובה באופן קיצוני, יש לעתים צורך בכריתה של חלקים ממנה ע"מ לעצב את השד ולהקטין את אי הנוחות.
2 סוגי שתלים מאושרים על ידי ה - FDA
קיימות שתי קבוצות עיקריות של שתלים המיועדים לשדיים. בשתי הקבוצות המעטפת עשויה מסיליקון, אך התוכן שונה.
- בקבוצה הראשונה, התוכן עשוי תמיסה מי מלח פיזיולוגיים
- ובקבוצה השנייה, המילוי הוא סיליקון ג'ל.
שתי קבוצות השתלים נמצאו בטוחים לשימוש ואושרו ע"י ה FDA. דר' חדד משתמש בשתלי הסיליקון מאחר שהתוצאות האסתטיות עדיפות, המגע טבעי יותר, קיימת שכיחות נמוכה יותר של היווצרות קפלים וקמטים בעור והנפח נשאר קבוע. כמו כן, שתלי הסיליקון החדשים מתבלים פחות משתלי מי מלח והצורך להחליפם קטן יותר.
החלפת שתלים עגולים או אגסיים?
שתלי הסיליקון נחלקים לשתי קבוצות, אלו העגולים ואלו בעלי הצורה האנטומית ("טיפה", "אגס"). ככל שהשתל גבוה יותר הוא יבלוט יותר מבית החזה. אנו קוראים לתכונה זאת "פרופיל". שתי קבוצות השתלים מגיעות במגוון פרופילים לבחירת המנותחת ולהתאמה מרבית לגופה.
השתלים העגולים, בייחוד אלה בעלי הפרופיל הגבוה, מייצרים מבנה שד עגול ושופע יותר, עם הדגשת החריץ בין השדיים. לעומת זאת, השתלים האנטומיים מאופיינים בצורה המחקה את הצורה הטבעית של השדיים.
ככלל, אין עדיפות ברורה לסוג שתל זה או אחר. הניסיון הקיים בשתלים העגולים גדול הרבה יותר מזה הקיים בשתלים האנטומיים. קיימת עדיפות לשתלים אנטומיים בנשים עם כיסוי רקמה רכה דק יחסית. בשאר הנשים, ניתן להשתמש במידה זהה של הצלחה בשתלים עגולים.
שתלים אנטומיים - חסרונות
חסרונם של השתלים האנטומיים הוא בעלותם הגבוהה ואפשרות לסיבוב בתוך הכיס המיוצר. סיבוב שתל אנטומי קורה בשכיחות של כ-1% מכלל המנותחות וגורם לעוות במראה השד. בעיה זו אף בולטת יותר בזמן החלפת שתלים. כאשר קיימים שתלים ישנים בשדיים, נוצרת סביבם קופסית, המהווה כמעין מעטפת שהגוף יוצר סביב השתל (ראה הגדלת חזה, סיבוכים).
קופסית זו חלקה יותר מרקמות אחרות ולכן, פוטנציאל הסיבוב של השתל גדול יותר. בשל עובדה זו, דר' חדד משתמש בד"כ בשתלים עגולים ע"מ להימנע מסיבוך זה.יש לזכור שהשתלים הם אמצעי בלבד להשגת התוצאה הסופית. מראה השד טרם הניתוח, תכנון הניתוח, ומיומנות המנתח יקבעו בסופו של דבר את המראה הסופי.
החלפת שתלים ישנים ומיקומם של החדשים
מתחת לרקמת השד מצוישריר בית החזה - Pectoralis Major. מיקום השתלים הישנים יכול להיות מאחורי רקמת השד (קדמית לשריר) או מאחורי השריר. קיים גם מנח משולב, אשר מתבצע באופן שכיח, בו השתל מוחדר מאחורי השריר בחלקו העליון וקדמית לשריר בחלקו התחתון.
אין מנח טוב באופן מובהק ממנח אחר ויש להתאים את השיטה למקרה הנתון. השיקול העיקרי בבחירת מנח השתל הינו עובי רקמת השד ואופייה.
מנח קדמית לשריר מתאים לנשים בעלות רקמת שד עבה המאפשרת להסוות את שתל הסיליקון. מנח תת שרירי, לעומת זאת, מתאים לנשים בעלות רקמת שד דקיקה יחסית (להסבר מפורט בנושא ראה פרק הגדלת חזה, מנח השתל) דר' חדד יחליט בתאום איתך, מהו מנח השתל הנכון, בזמן ניתוח החלפת שתלים. השיקולים רבים ומגוונים ויש להתייחס לנתוני גופך הספציפיים, למיקום השתלים הישנים ולמצב מעטפת העור.
אין עדיפות ברורה למיקום זה או אחר, ויש להתייחס לכל מקרה לגופו. הניתוח הפשוט ביותר הינו הכנסה של השתל בכיס הקיים. בניתוח זה, אין צורך בחיתוך רקמות נוסף, שיעור הסיבוכים קטן וההחלמה קצרה. יש ליצור כיס חדש לשתל, כאשר מעוניינים לייצר כיסוי נוסף בשל רקמה דקה יחסית לגודל השתל המוכנס.
כיצד בוחרים את גודל השתל הרצוי?
ישנם מספר גורמים המשפיעים על גודל השתל הנבחר. בהתחלה נדרש לבחון את מבנה הגוף של המטופלת ולבחון את השד כחלק מבית החזה.
בהמשך, יש להעריך את רוחב בסיס השד המהווה את המעטפת הבסיסית אליה יש להכניס את השתל. כמובן שיש לדעת מראש את גודל השתל אשר הוחדר לשד בניתוח הקודם. כמו כן, יש להעריך את צורת וגודל השד, ולהתייחס לעובי רקמת השד, איכות העור וגמישותו.
במרפאתנו מתבצעת הערכה יסודית של השד באמצעות ערכה מיוחדת המאפשרת תכנון של נפח השתל החדש, בזמן הימצאות השתל הישן בתוך השד.
בנוסף לכך, במהלך ניתוח החלפת שתלים מוחדרים לכיס שתלים חד-פעמיים בעלי נפח שונה עד לקבלת התוצאה המיטבית.
במהלך הניתוח, אנסה לדבוק בתכנית המקורית ולהחדיר את השתל, בגודל שתוכנן טרם הניתוח. לעתים, על פי התרשמותי במהלך הניתוח, קיימת אפשרות שאחדיר שתל גדול יותר, קטן יותר או בעל צורה שונה.
ככלל, הכנסת שתל קטן יותר מהשתל שהיה מצוי בשד (או אי הכנסת שתל) ייגרמו לצניחה מיידית של השדיים, שכן מעטפת העור נמתחה במהלך התקופה בה היה בשד השתל הקודם. הכנסת שתל בגודל הדומה לזה של השתל הקודם, תביא למראה דומה של השד כמו טרם הניתוח.
הכנסת שתל גדול יותר מגודל השתל הקודם, אפשרית מבחינה טכנית, עקב תהליך המתיחה שהעור עבר.
במצב זה, בשל הנפח הנוצר באזור שמעל הפטמה, תיווצר אשליה של הרמת חזה ללא שתל בטווח הקצר. אולם, בטווח הארוך, השדיים יעברו תהליך של צניחה בקצב גבוה הרבה יותר מאשר עם השתל הקודם, עקב משקל השתל החדש ואובדן אלסטיות העור.
בנוסף, החלפת שתלים הקיימים לשתלים גדולים יותר תגרום, בסבירות גבוהה, לדיקוק רקמת השד, ולהיווצרות סימני מתיחה. כמו כן, ייתכן ותחושי "בליטות" של השתל וקפלים על פני עור השדיים. כאשר רקמת השד נמתחת והופכת לדקה יותר, משיכת הקופסית סביב השתל המחוברת לעור, גורמת לקפלים על פני העור – מצב אשר אינו הפיך.
החלפת שתלים - תהליך ההחלמה
במרבית המקרים, המטופלת משוחררת לביתה מס' שעות לאחר הניתוח. זמן ההחלמה הוא כשבוע ימים ואחר כך תוזמני לביקורת במרפאה. מומלץ להימנע מפעילות גופנית מאומצת בימים אלו ולנוח. המנוחה חשובה לתהליך ההחלמה.
לאחר הניתוח מודבק פלסטר רפואי על אזור התפרים.בימים שלאחר הניתוח תחושי כאבים ואי נוחות באזור השדיים, בייחוד בזמן הנעת חגורת הכתפיים. סימנים כחולים יכולים להופיע על דופן בית החזה. לאחר שתרד הנפיחות יהיה גודל השד קטן יותר מאשר בשלב המידי לאחר הניתוח. הקוטב העליון של השד יהיה פחות מלא ותהיה צניחה קלה בגובה השדיים.
גודל וצורת השדיים מתייצבים לאחר כשלושה חודשים. ניתן להתקלח באופן חופשי החל מיום לאחר הניתוח. בשבועיים הראשונים לאחר הניתוח יש ללבוש חזייה ספורט מיוחדת. בשל משקל השתל והנטייה לצניחה של השד במהלך החיים, מומלצת לבישת חזייה גם בטווח הארוך לצורך שימור התוצאה.
מעקב מתמשך לאחר ניתוח החלפת שתלים
ככל אישה, עלייך לעבור בדיקת שדיים ידנית על ידי כירורג פלסטי. לאחר גיל 40, יש גם צורך בממוגרפיה ואולטרה סאונד שדיים אחת לשנה או שנתיים בהתאם להחלטת הרופא המטפל. נוכחות שתלים בשדיים מקשה במעט על ביצוע בדיקות ההדמיה ופענוחן ותצריך צילומים בזויות רבות יותר על מנת לאבחן את מצב השד.
יש לציין, כי אין שכיחות גבוהה יותר של סרטן שד בנשים שבגופן קיימים שתלי סיליקון אך יש ליידע את הרופא המטפל בעת בדיקת ממוגרפיה ואולטרה סאונד על נוכחות השתלים.
סיבוכים לאחר ניתוח החלפת שתלים
סיבוכי הניתוח כוללים את אותם סיבוכים הנוגעים לניתוח הגדלת חזה.
קיימים מס' סיבוכים אליהם נתייחס באופן מיוחד:
- צניחת שדיים:
במידה שקיימת צניחה של השדיים טרם הניתוח, ובוצעה החלפת שתלים בלבד, ללא הרמה של השדיים, צניחה זו תישאר גם לאחר הניתוח. הכנסת שתלים גדולים יותר תאיץ את תהליך צניחת השדיים.
- דימום:
שכיחותו היא פחות מ- 1%. גורם להבדלי גודל משמעותיים בין השדיים, נפיחות, מתח וכאבים באותו שד ההולכים ומתפתחים על פני מספר שעות.הסיכוי לדימום עולה משמעותית כאשר יש להוציא את הקופסית (ראה סעיף קופסית), או לבצע בה חתכים על מנת לרכך אותה, פעולות אלה מתבצעות עקב קשיון של הקופסית או ע"מ להרחיב את הכיס כדי להכניס שתל גדול יותר.
- הצטברות נוזלים (סרומה):
עלולה לקרות בשלב המיידי לאחר הניתוח או בשלב מאוחר יותר. סרומה בשלב המיידי נגרמת עקב הטראומה לרקמות בזמן הניתוח.
מניפולציות שמבוצעות בקופסית כגון כריתתה או ביצוע חתכים בה מגדילים הסיכון לסרומה. על כן, בכל ניתוח להחלפת שתלים, אני מכניס נקזים במהלך הניתוח, ע"מ להפחית את הצטברות הנוזלים.
נקזים אלו יוצאו בשלב מאוחר יותר. סרומה מאוחרת עלולה להתרחש אף שנים לאחר הניתוח. ניתן לטפל בבעיה באמצעות שאיבת הנוזלים תחת הדמיה שלא בניתוח.
בכשליש עד מחצית מהמטופלות, הנוזלים שבים ומצטברים לאחר פעולה זו. במקרה זה, יש צורך בניתוח נוסף לניקוז הנוזלים ולעיתים גם כריתת הקופסית והחלפת השתל.
- זיהום: שכיחותו כמחצית האחוז מהניתוחים ומופיע בד"כ כחמישה ימים עד שבוע לאחר הניתוח.
- דליפת סיליקון:
מהווה סיבוך נדיר בשימוש בשתלים המודרניים בעלי מעטפת עמידה יותר. ככל שעובר זמן רב יותר מהניתוח, הסיכוי לתופעה זו גדול יותר. הדליפה לעתים אינה מורגשת אך עלולה במקרים מסוימים לעוות את מבנה השד או לגרום להתקשות קופסית.
ניתן לאבחן מקרים אלה באמצעות שימוש בשיטות הדמיה שונות כגון אולטרא-סאונד, ממוגרפיה ואף MRI. בד"כ הפתרון הוא ניתוחי הכולל החלפת השתל ועיצוב השד מחדש.
- צלקות:
כל חתך בעור יגרום לצלקת. הצלקות שנותרות אחרי ניתוח הן קבועות ואינן נעלמות. בשאיפה, החתך הניתוחי יבוצע באותו מיקום של הצלקת הקודמת, ע"מ להימנע מצלקת נוספת. שימוש בטכניקה ניתוחית נכונה עשוי להביא לצלקת עדינה, שאינה מפריעה מבחינה אסתטית. אולם, טיב הצלקות וזמן הריפוי שונים מאישה לאישה.
הצלקת הניתוחית תראה בתחילה בגוון אדום. ככל שיחלוף זמן, תחול הבהרה, השטחה וריכוך של הצלקת.תהליך זה עלול להימשך כשנתיים. בכ - 1% ל - 2% מהמטופלות קיימת התעבות מורמת אדומה ונוקשה של הצלקת הדורשת התייחסות נוספת.
במצב כזה יומלץ לך על טיפולים נוספים כגון: משחות ורפידות העשויות סיליקון, פלסטרים מיוחדים, או הזרקות סטרואידים מקומיות.לעתים רחוקות, יש צורך בניתוח נוסף על מנת לנסות ולשפר את הצלקת.
ניתוח כזה מבוצע רק לאחר שמוצו כל האפשרויות הלא פולשניות לשיפור הצלקת, שלא הועילו. גם ניתוח נוסף לא בהכרח ישפר את איכות הצלקת.
- הפרעות תחושה:
לפעמים המטופלת מתלוננת על הפרעות בתחושה באזור הפטמה או עור השד. לעתים קיימת רגישות יתר בעור או בפטמה המתבטאים בעקצוצים, גרד, ורגישות יתר. שינויים אלה בד"כ אינם סימטריים. ברבם המכריע של המקרים, התופעה חולפת תוך כשנה וחצי עד שנתיים. אולם, לעתים קיימים שינויי תחושה ממושכים.
- קפלים, שקעים ובליטות
יכולים להתפתח בכל מקרה של הגדלה או החלפת שתלים. מצבים כאלה מתרחשים בעיקר בנשים להן הוחדר שתל גדול ממה שהשד יכול להכיל בשילוב עם מעטפת רקמות רכות דקיקה. גורם סיכון נוסף, הוא הוצאת הקופסית במהלך הניתוח.
פעולה זו מדקקת אף יותר את המעטפת ועלולה לגרום לשקע, פחיסות או בליטה באזור בו הייתה הרקמה דקה מלכתחילה. במקרים אלה, ניתן לפעמים לראות או להרגיש קפלים או גלים על השד. בנוסף לעיתים ניתן לחוש את קצוות השתל.
ניתן לשפר תופעה זו (אך לא ניתן להעלימה כליל) בניתוח נוסף, על ידי החלפת השתלים לשתלים בעלי נפח קטן יותר אושתלים עם צמיגות גבוהה יותר. לעתים, שינוי מנח השתל (העברתו ממנח קדמי לשריר למנח מאחורי השריר) עשויה לשפר בעיה זו.
- א-סימטריה:
א-סימטריה של השדיים קיימת אצל מרבית הנשים שלא עברו התערבות כירורגית כלשהיא בשדיים. א-סימטריה כזו – בין אם הייתה קיימת בטרם הניתוח, או נוצרה בעקבותיו, יכולה להיות בנפח השדיים, בצורת השדיים, בגובה הפטמה והעטרה, בקוטר הפטמה והעטרה, או בגובה הקפל התת שדי.
לעיתים נדירות, תוחמר הא-סימטריה בין השדיים לאחר הניתוח ועשוי להתהוות הצורך בניתוח מתקן. יש להמתין תקופה של שלושה חודשים לפחות לאחר הניתוח בטרם ניתן לקבוע אם יש צורך בניתוח נוסף.יש להבין, כי גם בניתוח נוסף לא ניתן להגיע לסימטריה מושלמת בין השדיים. להסבר מפורט יותר ראה פרק שדיים לא סימטריים.
- שתל מסתובב:
שכיחות הסיבוב של שתלים אנטומים היא נמוכה ועומדת על כמחצית האחוז. מצב זה אינו מסוכן בריאותית, אך יכול לעוות את מראה השד. גם בשתלים עגולים עם ג'ל צמיג ובעיקר עם פרופיל גבוה, יכול השתל להסתובב ולהתהפך ולגרום לעיוות או שינוי בצורת השד.
לעיתים קרובות ניתן לסובב את השתל למקומו ללא ניתוח באמצעות מסאז' ידני, אולם תופעה זו עלולה לחזור על עצמה בעתיד. אם הבעיה חוזרת על עצמה יש לבצע ניתוח נוסף. בניתוח זה יש לשקול להחליף השתל לשתל עגול ולהדק את הכיס בו מצוי השתל.
- בלאי השתל:
לא ניתן לצפות בוודאות את אורך חיי השתל ומתי יהיה צורך להחליפו. השתלים החדשים הם בעלי מעטפת עבה וחזקה ומלאים בג'ל סיליקון צמיג שסבירות הדליפה, הקרע או הבלאי מהם היא נמוכה מאוד.
בעשר השנים הראשונות לאחר הניתוח, הצורך בהחלפת השתל מסיבות בלאי הוא פחות מעשירית מהמטופלות. רוב המטופלות לא תצטרכנה, קרוב לוודאי, להחליף את השתלים במהלך חייהן.
יחד עם זאת, לאחרונה פורסמה המלצה מטעם רשות התרופות והמזון האמריקאי כי יש להחליף את שתלי הסיליקון אחת ל - 10 שנים ע"מ להפחית הסיכון לסיבוכים בהמשך.
שאלות ותשובות נפוצות על ניתוח החלפת שתלים
ככל שהשתל יותר זמן בגוף, הסיכוי לקרע הולך וגדל. בעשרת השנים הראשונות, הסיכוי לקרע קטן יחסית. בהמשך, הסיכוי לקרע גדל משמעותית. הקרע נוצר, ככל הנראה, מקיפול חוזר ותמידי של השתל על עצמו, מה שיוצר אזור של חולשה וקרע בהמשך.
אין חולק כי יש להחליף שתל קרוע. לגבי שתלים תקינים, אין המלצה חד משמעית לגבי מועד החלפה. מרבית הכירורגים הפלסטיים יסכימו כי לאחר 15 שנים, יש לשקול החלפה של השתלים בשל הסיכוי המוגבר לקרע.
שני סוגי השתלים מורכבים ממעטפת סיליקון נוקשה. שתל הסיליקון מכיל תוכן של סיליקון ג'ל. שתל מי המלח מכיל תוכן של מי מלח פזיולוגיים. בימינו, כמעט ולא משתמשים בשתלי מי מלח כיון שהמגע שלהם לא נעים ולא טבעי. בנוסף, כיוון שהתוכן שלהם נוזלי, קיפול של השתל מורגש יותר והוא יוצר גלים מתחת לעור.
ניתוח החלפת שתלים מבוצע ע"פ שטח גוף גדול והרדמה כללית נוחה יותר למטופל כיון שההרדמה מתבצעת דרך הוריד ואין צורך בהרדמה נקודתית בכל מקום שעובדים בו. כאשר מתבצעת הוצאה של של שתל והכנסה של חדש, רמת הכאב בניתוח נמוכה יחסית וניתן, תיאורתית, לבצע את הניתוח גם תחת הרדמה מקומית. כאשר יש צורך בעיצוב הכיס או בהוצאת קפסולה, הניתוח הופך להיות בעייתי יותר תחת הרדמה מקומית, ועדיפה הרדמה כללית.
הניתוח אורך כשעה עד שעתיים בתלות במה שעושים בניתוח- האם רק מחליפים שתלים כדי לשמור על מראה השד הקיים או גם עיצוב הכיס, למראה משופר. לאחר מס' שעות המטופלת תשתחרר לביתה. דר' חדד לא מחדיר נקזים אשר עלולים לזהם את השתל ובמקום, מניח חבישה אלסטית לוחצת אשר מונעת הצטברות נוזלים בחלל סביב השתל. בשבוע הראשון יש לנוח באופן מלא. הכאב הוא בד"כ קל מאוד ובשליטה. לחזור לעבודה משרדית ניתן לאחר שבוע עד שבועיים ופעילות גופנית עצימה כמו חדר כושר מותרת רק לאחר חודש.
דחייה או אי קליטה הם מונחים השייכים לתחום השתלות האיברים כדוגמת כבד או ראות. בשתלים, קיימת תופעה הנקראת התקשות קופסיתית. קופסית או קפסולה היא מעטפת צלקתית אשר מתפתחת תמיד סביב שתלים. בחלק קטן מהמטופלות המעטפת מתקשה, מה שגורם לאי נוחות בשד, תחושה של של שד קשה ואי נוחות בשכיבה על הבטן. במקרים אלה, בד"כ, הפתרון הוא הוצאת הקופסית בניתוח.
למנתח אין אפשרות בזמן הניתוח להעריך אם תתפתח התקשות קופסיתית וגם אין לו דרך למנוע זאת. התקשות קופסיתית היא תוצאה של תגובה דלקתית של הגוף למעטפת השתל. חלק מחברות השתלים מעניקות אחריות ותספקנה שתל חדש למקרה של החלפת השתל הקיים והוצאת הקופסית. אולם, יש לשלם עבור עלות עבודת המנתח.
בד"כ לא מרגישים קרע בשתל. מרבית המטופלות מאובחנות באמצעות בדיקת אולטרא-סאונד שגרתית. לעתים הקרע קיים מס' חודשים ואף שנים והמטופלת אינה יודעת. בחלק קטן מהמקרים תתכן התקשות קופסיתית, שינוי בצורת השד ועיוות אסתטי או הופעה של גושים בבית שחי שמהווים סיליקון אשר עבר מהשתל לאזור.
יש לעבור בדיקות כלליות כפי שמקובל לפני כל הרדמה כללית. כלומר, ספירת דם, כימיה ותפקודי קרישה. כאשר המטופלת מבוגרת יותר נדרשים גם אקג וצילום חזה. באשר לדימות של השד – בד"כ נדרשת בדיקה על קולית (אולטרא-סאונד) של השדיים להערכת השתלים, ובאישה מעל גיל 40 גם ממוגרפיה של השדיים, להערכת רקמת השד. דימות יותר מתקדמת כדוגמת MRI, תתבקש רק במקרים ספציפיים.